החלטה בתיק ת"א 28016-02-11

לפני בקשה לדחיה על הסף של התביעה מחמת התיישנות.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו

1.         המשיבה (להלן: "התובעת"), ניהלה אצל המבקשת (להלן: "הנתבעת") חשבון בנק בין השנים  1993 - 2000. בין החודשים ספטמבר 1997 - ינואר 1998 עבדה אצל התובעת מיכל רבין (להלן: "רבין"). על פי האמור בתביעה, במהלך תקופה זו נטלה רבין 19 שיקים בסכום כולל של 50,881 ש"ח מפנקס השיקים של התובעת, מילאה את פרטיהם וזייפה את חתימת מורשי החתימה של התובעת. מיד לאחר שגילתה התובעת את דבר הגניבה והזיוף, פנתה לנתבעת מספר פעמים והודיעה לה שלא לכבד את השיקים שנגנבו. על אף ההודעות השיקים כובדו. במחדלה זה הנתבעת הפרה את חובת הזהירות והנאמנות החלים עליה ביחסי בנק-לקוח.  

2.         התובעת לא הסתפקה בהודעה לנתבעת, ביום 4.2.98 הגישה תלונה למשטרה וביום 13.5.98 פנתה למפקח על הבנקים. ביום 27.7.98 השיב לה המפקח כי הואיל וטרם התקבלו ממצאי החקירה המשטרתית, לא ניתן לקבוע כל ממצא לגבי זיוף או רשלנות ומומלץ להמתין להכרעת המשטרה בנושא זה (נספח 5 לתביעה).

3.         ביום 24.11.05 הוגש כתב אישום נגד רבין ולאחר שמיעת ראיות, היא הורשעה בעבירות של זיוף מסמכים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי עובד ביום 29.10.09 נגזר דינה (נספח 3 לתביעה).

4.         התביעה שלפני הוגשה ביום 15.2.2011. הנתבעת הגישה בקשה לדחיה על הסף בשל התיישנות וכפועל יוצא מכך בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

טענות הצדדים

5.         לטענת הנתבעת, עיון בכתב התביעה ובנספחיו מלמד שכבר בשנת 98 ידעה התובעת את העובדות המזכות אותה בסעד המבוקש על ידה. משכך, אין צורך בליבון המחלוקת לגוף הענין, שכן התביעה התיישנה.

            התובעת אינה יכולה להיתלות בהמלצתו של המפקח על הבנקים, לחכות לסיום החקירה המשטרתית. הנתבעת גם לא היתה צד להליך הפלילי ואין בעדותו של פקיד הבנק במסגרת אותו הליך, כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. משלא הוכחו הסייגים הקבועים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), והעובדות היו ידועות כבר בשנת 1998, הרי שדין התביעה להידחות בשל התיישנות.

6.         מנגד, טענה התובעת כי היא סמכה על תשובתו של המפקח על הבנקים, אשר המליץ לה להמתין עד להכרעה שיפוטית ועל כן ניסיונה של הנתבעת להדוף את התביעה כבר בשלב זה, בשל טענת סף דיונית, מהווה חוסר תום לב.

מעבר לאמור לעיל, נטען כי עילת התביעה נולדה רק ביום מתן גזר הדין - 29.10.09 או למצער, ב-24.11.2005, אז קיבלה המשטרה החלטה להגיש כתב אישום נגד רבין.  למותר לציין, שלנתבעת לא ייגרם כל נזק ראייתי מניהול ההליך וכאשר עובדת הזיוף אינה שנויה במחלוקת, על הבנק לזכות את חשבון הלקוח (הנחיית המפקח על הבנקים מיום 27.7.1998).

            דיון

7.         א.         עילת התביעה

עילת התביעה מוגדרת כ"מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש' לוין,   עורך, 1995, עמ' 345). המועד להיווצרות עילת התביעה לצורך מנין ההתיישנות, הוא מועד קיומו של "כח תביעה" קונקרטי בידי התובע. דהיינו, קיום אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד אם יעמוד התובע בנטל ההוכחה העובדתי והמשפטי (ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, פורסם בנבו - 22.6.08).

סעיף 8 לחוק קובע את כלל הגילוי המאוחר. מלשונו של הסעיף עולה תכליתו לפיה על התובע רובץ הנטל להוכיח לא רק את אי ידיעתו בפועל של עובדה מסוימת אלא גם את העובדה, שלא יכול היה לגלותה ב"זהירות סבירה". הפן הראשון הוא סוביקטיבי בעוד שהפן השני נבחן על פי אמות מידה אובייקטיביות של האדם הסביר (ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ פורסם בנבו 31.8.08; ע"א 2919/07 מדינת ישראל, הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, פורסם בנבו - 19.9.2010).

ב.         1.         התיישנות - כללי

דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון בין אינטרסים שונים. מחד, לתת לבעל דין המבקש לתבוע זכויותיו שהות מספקת להערך לכך, ומאידך הצורך לקצוב תקופה סבירה לצורך הגשת התביעה, אשר מעבר לה תוסר אימת תביעה משפטית מהנתבע והוא לא יחוייב עוד בשמירת ראיותיו (ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב, נד (2) 535). למערכת איזונים זו התווסף בעשורים האחרונים מימד נוסף - זכות הגישה לערכאות כזכות בעלת אופי חוקתי. הכרה בזכות זו משפיעה על עוצמת האינטרס של בעל דין לתבוע את זכויותיו בשיקלול הערכים של מוסד ההתיישנות. כפועל יוצא מזכות הגישה לערכאות נגזר העקרון שבית המשפט לא ינעל את שעריו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית, אלא מטעמים כבדי משקל. יש אפוא לשים דגש על קיומו של אינטרס התובע לפנות לערכאות ולברר את התביעה לגופה ולהצר את תחום התפרסותה של ההתיישנות כמנגנון דיוני לחסימת בירור תביעה בשל חלוף הזמן (ע"א 2242/03 אברהם נ' ראשד (פורסם בנבו - 18.7.05), ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים - פורסם בנבו - 22.6.2008; רע"א 5423/91 ברברה נ' אריה, חברה לביטוח, מח(3) 441, 445).

                        2.         עקרון תום הלב

אין חולק שעקרון תום הלב הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית וככזה, הוא חולש על כל תחומי המשפט ((אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שני, פרשנות החקיקה (1993) 549, 550), לרבות על דרך הפעלתן של זכויות משפטיות דיוניות. הרציונל העומד בבסיסו של עקרון תום הלב הדיוני, הוא הרצון להסיר מכשולות פורמליות ממסלול ההליך השיפוטי על מנת להגיע להכרעה שמבוססת על אדנים מהותיים (דודי שוורץ, סדר הדין האזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות (2007) עמ' 48 - 49).